קיסר מרכז אירועים באר-שבע בע"מ נ' כהן ואח'

החלטה

מהלך הדיון בבקשה וטענות הצדדים

בפני התנגדותם של המבקשים לבקשה לביצוע שטר שהגישה כנגדם המשיבה, בלשכת ההוצאה לפועל בדימונה, בתיק שמספרו 2400992116, בגין שטר חוב על הסך של 12,580 ש"ח.

בתצהיר ההתנגדות טוענים המבקשים, כי אין בכוונתם לשלם סכום כלשהו בגין השטר, וכי ההיפך הוא הנכון, והם דורשים 50,000 ₪ בגין עוגמת נפש ובושות, כלשונם, שהמשיבה גרמה להם ביום חתונתם.

לטענת המבקשים, ביום 7/12/2008 הם נדברו עם נציגי המשיבה אודות חתונתם, שנקבעה ליום 29/12/2008, עם 400 מוזמנים.

לטענתם, ביום 28/12/2008, אמה של המבקשת יצרה קשר עם קובי, נציג המשיבה, וביקשה להפחית את מספר המנות ל- 300-320 במספר, וזאת מכיוון שרבים מן האורחים גוייסו למבצע "עופרת יצוקה" ברצועת עזה, אשר החל באותה עת.

על פי הנטען בתצהיר, אמה של המבקשת הודיע לנציג המשיבה כי תיצור קשר למחרת היום, באשר להפחתה אפשרית נוספת של מספר המנות, אך לא עשתה כן בסופו של דבר, בשל התקפות הטילים על אשקלון.

לטענת המבקשים, אמה של המבקשת שמה לב, במהלך האירוע, כי אנשים רבים ביקשו "עוד אוכל", כלשון התצהיר, ונאמר להם שהדבר אינו אפשרי, וכי המנות העיקריות לא הספיקו, למרות שבאולם היו נוכחים 270 אנשים בלבד.

המבקשים הוסיפו וטענו כי אף בשלהי האירוע, כאשר ביקשה אמה של המבקשת כי יובא אוכל לחתן ולכלה, לא הובאה אלא כמות קטנה של אוכל, כמתואר בתצהיר.

עוד נטען, כי אמה של המבקשת שלחה "מישהי שעבדה פעם באולם", כלשון התצהיר, לשאול את נציגי המשיבה במטבח של האולם אודות מצב המנות, ושם נאמר לה כי הוכנו בין 200 ל- 250 מנות בלבד.

המבקשים טענו כי למחרת היום, כאשר נוהל בין הצדדים מו"מ אודות התשלום, שילמו המבקשים בסופו של דבר על 300 מנות, למרות שבאולם היו 270 איש בלבד.

המבקשים הוסיפו כי הופתעו לקבל את מכתב ההתראה מב"כ המשיבה, וכי סברו ששילמו מעבר לדרוש; כי השירות היה לקוי; כי פינת הקפה נסגרה מוקדם; וכי נגרמה להם עגמת נפש בגינה הם מבקשים פיצוי בסך של 50,000 ₪.

ביום 13/12/2011 התקיים בפני דיון בבקשה והמבקשת נחקרה על תצהירה.

יש לציין כי המבקש לא התייצב לדיון, ללא אישור מאת בית המשפט, וב"כ המשיבה ביקש לדחות בשל כך את התנגדותו.

המבקשת טענה בחקירתה כי לא ידוע לה על מישהו מטעם המבקשים שניהל את הקשר עם המשיבה בזמן האירוע, וחזרה על טענתה כי סופקו מנות ל- 270 איש בלבד, וכי שולמה על ידם התמורה בגין 300 מנות. המבקשת חזרה על הטענה כי התבקשה הפחתה במספר המנות, בשיחה טלפונית שניהלה אמה של המבקשת עם נציג המשיבה.

הצדדים סיכמו טענותיהם בעל-פה וכל צד חזר על טענותיו. ב"כ המשיבה טען בסיכומיו כי אין בפי המבקשת ראשית ראייה לטענתה כי מספר המנות הופחת בהסכמה.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בתצהיר ההתנגדות, בחקירת המבקשת בפני ובסיכומי הצדדים הגעתי למסקנה כי יש להתיר למבקשים להתגונן בפני התביעה אך להתנות זאת בהפקדת ערובה בסך של 10,000 ש"ח, במזומן או בערבות בנקאית, בקופת בית המשפט.

ההלכה בעניין זה היא כי: "... בית המשפט רשאי לתלות את מתן הרשות להתגונן בתנאי, שהנתבע יפקיד את סכום התביעה בבית המשפט, או שימציא ערובה. אך אם יורה כך, הרי נתבע חסר-אמצעים לא יוכל להתגונן, ורק נתבע שיש בידו למלא אחרי התנאי שהוטל יוכל להתגונן, ויזכה אולי, בסופו של דבר, גם במשפט גופו. לכך הורו בתי המשפט, כי לא ישתמשו בכוח לתלות מתן רשות להתגונן בתנאי כזה. אלא, לכל היותר, באותם המקרים בהם היה "כמעט" בטוח, שהנתבע לא גילה הגנה הראויה להתברר בבית המשפט, היינו, כאשר "כמעט" רשאי היה לסרב לנתבע, ותחת הסירוב נתן לו רשות מותנית בתנאי" (מתוך ד"ר יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 689 – ההדגשה שלי – י.ב.).

בענייננו, כמעט רשאי הייתי לסרב לבקשת המבקשים וזאת לאור צירוף הנסיבות שיפורט להלן: